בתי המשפט

 

 

 

פסק דין

נתוני רקע

1.         הנתבעת 1 (להלן,גם "איבריה") היא חברת התעופה הלאומית של ספרד. הנתבעת 2 (להלן, גם "אל-על") היא חברת התעופה הלאומית של ישראל. התובעים אמורים היו לטוס בטיסה מס' 6991/8991 מנמל התעופה בן גוריון (להלן-"נתב"ג") לערים ברצלונה ומדריד שבספרד. בדרך הטבע חלק מהם התעתד אף להמשיך בטיסות המשך ליעדים אחרים בספרד או ברחבי העולם. הטיסה אמורה הייתה להמריא מנתב"ג ביום 1/3/01 בשעה 17:10. הטיסה לברצלונה היא בת כארבע וחצי שעות. התובעים 1-5, 8-10 ו- 15 החזיקו בכרטיסי טיסה של אל-על ואולם מכוח הסכם שיתוף בין איבריה לבין אל-על (הסכם "קוד שרינג"), אמורה הייתה איבריה להטיסם ליעדם. יתר התובעים החזיקו בכרטיסי טיסה של איבריה.

 

2.         כל התובעים נרשמו לטיסה, מסרו מזוודותיהם וכרטיסיהם ופנו לקומת הנוסעים היוצאים. לפני המראת הטיסה במועד המתוכנן קיבלו התובעים הודעה על עיכוב בשעת הטיסה. בתחילה לא קיבלו התובעים מידע מדויק על השעה הנדחית, הגם שנמסר להם שהטיסה תצא עוד באותו ערב. רק בהמשך, ובשעה 22:30 לערך, נמסר לתובעים כי טיסתם תצא בשעה 05:00 ביום 2/3/01 ולאחר מכן נדחתה השעה לשעה 06:30. כל התובעים, למעט שניים, הועברו ע"י איבריה למלון יוקרתי בתל-אביב, התעוררו מוקדם בבוקר ונסעו לנתב"ג. בסופה של דרך הטיסה יצאה לדרכה, לא בשעה המתוכננת אלא בשעה 10:00, דהיינו באיחור של כ-17 שעות. המטוס נחת בברצלונה בשעה 14:30 (שעון ספרד), ומשם המשיכה הטיסה כמתוכנן למדריד.

 

3.         לנוכח כל אלו הגישו התובעים תובענה בגין הנזקים הנטענים שנגרמו להם, כנגד שתי הנתבעות. בגדר התובענה עתרו התובעים לפצותם הן בגין נזקים ממוניים והן בגין נזקים שאינם ממוניים. הנתבעות התגוננו בפני התביעה.

 

4.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. לנוכח ריבוי התובעים הסכימו ב"כ הצדדים שיוגשו תצהירי עדויות ראשיות אך מטעם חלק מן התובעים ותצהירים אלו, אכן הוגשו. מטעם איבריה הוגש תצהיר עדות של גב' ויולטה לוי (להלן- "לוי"), עובדת איבריה. לתצהירה של לוי צורף דו"ח טיסה במערכת הממוחשבת של איבריה המתעד, באופן אינפורמטיבי, את מהלך הטיסה שיצאה מספרד, שיידון להלן. מטעם אל-על הוגש תצהיר עדותה של גב' תמר שליו, עובדת מחלקת פניות הציבור שלה.

 

5.         ראוי להידרש להגנת הנתבעות. הן סבורות כי תובענת התובעים היא טרדנית, קנטרנית וחסרת ממש. מתצהיר לוי עולה כי שגרת העבודה היא שהמטוס היוצא ממדריד, דרך ברצלונה, לכיוון נתב"ג, הוא המטוס השב לאחר הנחיתה בנתב"ג, דרך ברצלונה, למדריד. ומכאן שעיכוב שנגרם ביציאת המטוס מספרד עלול לגרום עיכוב גם בטיסה חזרה, מישראל, כפי שאירע בטיסה דנן.

 

            לוי מתארת, מדו"ח הטיסה הממוחשב, כי הטיסה ביציאה ממדריד לברצלונה התעכבה בשל הגבלות רשויות שדה התעופה. כתוצאה מכך הגיע המטוס לברצלונה באיחור. בברצלונה עוכבה הטיסה בשנית, בשל הוראות של מגדל הפיקוח במקום. כתוצאה מכך הגיע המטוס לישראל באיחור של למעלה משעתיים.

 

            בכך לא הסתיימה המסכת. שעות העבודה של טייסי איבריה נקבעו בהוראות ארגון התעופה הבינלאומי י.א.ט.א.. צוות המטוס שהחל בעבודתו בעת שהמריא מספרד לא יכול היה לחזור ולהטיס את המטוס מנתב"ג לברצלונה ללא חריגה מהוראות י.א.ט.א. באשר לשעות מנוחה ופעילות של הטייסים וצוות המטוס. משום כך החליטה איבריה, שביטחון נוסעיה עומד בראש מעייניה, לדחות את הטיסה למחרת היום. חותמת לוי ומציינת כי משעה שנודע לנציגי איבריה בישראל על התקלות האמורות, הכוונה הייתה בתחילה שלא לבטל את הטיסה ולדחותה ליום המחרת, ומשום כך נמסרה הודעה אך על דחיית השעה. מועד הטיסה נדחה למחרת היום רק לאחר שהסתבר כי לא ניתן יהיה להטיס בחזרה את המטוס, אלא תוך הפרת חובת שעות מנוחה של הטייסים בהתאם להוראות י.א.ט.א. הנ"ל.

 

            הנה כי כן, כך טוענת איבריה ואל-על מחרה-מחזיקה אחריה, איחור שעת היציאה נבע כתוצאה מנסיבות שלא היו בשליטת איבריה, והן בבחינת "כוח עליון". זאת ועוד, ומעבר לכך, בכרטיס הטיסה שהנפיקו הנתבעות לתובעים, הוכלל תנאי המורה, בין השאר, כי "המוביל מתחייב לעשות מיטב מאמצים להוביל את הנוסע ואת הכבודה בזמן מתקבל על הדעת. המוביל איננו ערב לזמנים הנקובים בלוחות זמנים או בכל מקום אחר והם אינם מהווים חלק מחוזה זה. הזכות בידי המוביל, ללא הודעה, להשתמש במובילים ו/או בכלי טיס ממלאי מקום, ובמקרה של צורך לשנות או להחסיר כל מקום חניה הנקוב בכרטיס. לוחות הזמנים ניתנים לשינוי ללא הודעה. המוביל איננו מקבל על עצמו כל אחריות לתובלה מקשרת". זה לשונו של סעיף 9 של כרטיס הטיסה באל-על. הסעיף, בשפה האנגלית, בכרטיס הטיסה באיבריה, אינו שונה באורח משמעותי בתנאיו.

 

6.         אחר החלפת התצהירים הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. לאחר שאלו הוגשו נדרשתי לתשובת ב"כ התובעים לסיכומי הטענות. על מנת לשמור על יתרונן הדיוני של הנתבעות היתרתי להן להגיש סיכומי תגובה לסיכומי תשובה אלו.

 

התשתית הנורמטיבית

7.         ב"כ הצדדים מסכימים כי המסגרת הנורמטיבית מושתתת על חוק התובלה האווירית, תש"מ-1980 (להלן-"החוק"). החוק החיל בישראל את הוראות ה"אמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית" שנחתמה בוורשה (להלן-"האמנה") וכן את ה"פרוטוקול המתקן את האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתמה בוורשה ביום 12/10/1992" ושנעשה בהאג ביום 28/9/55 (להלן-"פרוטוקול האג").

 

8.         סעיף 10 לחוק, מורה על ייחוד עילה, ועל פיו "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו, לפי חוק זה לנזק, לרבות לנזק שנגרם עקב מותו של נוסע, תבוא במקום אחריותו לפי כל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפיצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו".

 

            סעיף 19 לאמנה קובע כי "המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית של נוסעים, כבודה או טובין". סעיף 20(1) לאמנה מורה כי "המוביל  לא ישא באחריות אם יוכיח כי הוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא הייתה בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם". סעיף 22 לאמנה קובע גבולות אחריות של פיצויים ואין חולק כי התובעים אינם תובעים פיצויים העולים על גבולות אחריות אלו. ממילא, לכאורה, אין נפקות להוראת סעיף 25 לאמנה, על פיה רשאי ביהמ"ש לפסוק פיצויים מעבר לגבול האחריות האמור מקום שביהמ"ש מגיע למסקנה שהנזק התהווה "בכוונה לגרום נזק או מתוך לא-אכפתיות ובידיעה שקרוב לוודאי שייגרם נזק בעטיה, בתנאי שאם מעשה או מחדל כזה נעשו ע"י משמש או סוכן, יוכח כי גם הוא פעל תוך כדי ביצוע תפקידיו".

 

9.         כב' השופט ד.לוין, ב-ע"א 192/83 אל-על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' משה נעמת ואח', פ"ד    לח(4) 57, מורה אותנו כי מארג מעשי חקיקה אלו, ובראשם האמנה, "ביקשו ליצור איזון בין הרצון להגן על ההובלה האווירית מחד גיסא, לבין הצורך לפצות נוסעים ובעלי מטענים, אשר ייפגעו במהלך ההובלה האווירית, מאידך גיסא. נקודת המוצא, שהדריכה אותם, הייתה כי יש ליצור תנאים אשר יעזרו לקידום ההובלה האווירית, שבאותם הימים פסעה את צעדיה הראשונים".

 

            משום כך, כך ממשיך ומורה כב' השופט ד.לוין, "נקודת המוצא היא ש'המוביל ישא באחריות לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אובדן או היזק של כבודה רשומה או טובין, אם המקרה שנגרם לנזק אירע תוך כדי ההובלה האווירית". אכן, כב' השופט דן בסעיף 18 ואולם ברי שאותו רציונאל חל אף לעניינו של סעיף 19 לאמנה שבנדוננו. אף הוראתו "קובעת אחריות, למעשה כמעט מוחלטת, על המוביל לפצות את הניזוק". אולם "כנגד האחריות המוחלטת האמורה... בא סעיף מגביל שבא לאזן את הדברים לטובת המוביל". בנדוננו הסעיף המאזן האמור הוא סעיף 22(1) הנ"ל (סעיף 7).

 

10.        על יסוד התשתית הנורמטיבית האמורה ראוי לבחון את המסכת העובדתית כפי שהיא עולה מתצהירי העדויות שבפניי וחומר הראיות שנספח אליו. על יסוד התשתית האמורה תיחרץ שאלת החבות של איבריה. לאחר מכן ייאמרו דברים אחדים על אל-על.

 

חבותה של איבריה – דיון והכרעה

11.        הונחו בפניי, כאמור, תצהירים לרוב מטעם התובעים. וכך, כהמחשה, סחה התובעת 4 כי בעת התור לרישום לטיסה "הודיעה לנו הדיילת כי המחשבים 'השתגעו' וכל התור הגדול נרדם ב'סטנד-ביי'... הגענו לרחבת ה'דיוטי-פרי'. צג הטלוויזיה ידע לספר על דחייה של שעה בטיסה, כעבור כ- 45 דקות, הצג משנה כתובית ומודיע על דחייה נוספת... ושוב, בשלישית, דחייה של עוד שעה... יש לציין כי איש מחברת אל-על או איבריה לא הגיע כדי להסביר לנוסעים את פשר העיכוב. דיילות הקרקע הצעירות, שהבלבול השתקף בעיניהן, עמדו חסרות אונים וחסרות תשובות מול הקהל הרב".

 

מתצהירים אחרים נלמד כי מנהל תחנת איבריה בנתב"ג שמו דוד ויינטראוב. התובעים, בזעמם, ביקשו ממר ויינטראוב שיתייצב וימסור מידע מפורט ומוסמך אך הוא לא עשה כן. לפחות אחד התובעים, התובע 13, ידע לנקוב בשמה של אחת הדיילות כ"ליב". בגדר תצהיר עדותה של איבריה, לא נעשה, ולו ניסיון קלוש, לסתור את העדויות האמורות. לא נמסר תצהירו של ויינטראוב, של מי מן הדיילות או מי מן הגורמים של איבריה בנתב"ג, שיכול היה למסור את גרסתה המפורטת של איבריה באשר לשיקוליה ומהלכיה, משעה שהסתבר לה אודות איחור הטיסה הנטען. תצהירה של לוי, איפוא, אינו מעלה ואינו מוריד למעט המידע רב-הערך שהוא מספק באשר לדו"ח הטיסה של המטוס מספרד. כבר כאן יצויין כי הדעת נותנת כי כשם שאיבריה הנפיקה דו"ח טיסה ממוחשב ומפורט על קורות הטיסה בספרד, מן הסתם אמור היה להיות דו"ח או תרשומת כאמור בנתב"ג. כידוע, איבריה נדרשת ליתן דין וחשבון, ראש לכל, על אשר קרה בנתב"ג בישראל, ולא בספרד. הנתונים האמורים משתלבים עם דו"ח הטיסה באשר לקורות הטיסה בספרד. הוא מנותח, באורח מרשים, בסיכום טענותיו המצוין של ב"כ התובעים, ואדרש לכך להלן.

 

12.        מדו"ח הטיסה עולה, ראש לכל, כי לא זו בלבד שהמטוס לא הגיע באיחור לנתב"ג, אלא אף הקדים את שעת נחיתתו. שעת הטיסה המתוכננת, כעולה מן הדו"ח, הייתה ב- 18:45, ואילו המטוס נחת בשעה 18:31 והגיע לחנייתו בשעה 18:37. ממילא, קורסת טענת איבריה אודות איחור בתכנון. אכן, שעת הנחיתה המתוכננת ("Estimated Time of Arrival"), אינה מתיישבת עם כך שהמטוס אמור היה להמריא בשעה 17:10 ואולם אין לי אלא את שעיניי רואות, ובדו"ח הטיסה של איבריה עצמה.

 

            עיון בדו"ח מלמד כי היו מספר סיבות לעיכובים בהמראות המטוס בספרד. זמן העזיבה המתוכנן של המטוס ממדריד נדחה ב- 14 דקות לבקשת קברניט המטוס ("Delay Captain`s Request ") וכן עלייה מאוחרת למטוס של צוות המטוס ("Late Deck Crew Boarding"), בצד סיבות שהן בבחינת "כוח עליון" כגון הגבלות בנמל התעופה או מסלול ההמראה ("Airport or Runway Restrictions") וכן עקב עיכוב בהרשאה להמראה מבקר הטיסה ("Air Traffic Services Clearance"). מכאן, כי העיכובים לא נבעו רק מסיבות שאינן תלויות בצוות המטוס.

 

13.        ואולם, כך ממשיך בצורה משכנעת ב"כ התובעים, משעה ששגרת העבודה של איבריה היא שצוות המטוס הממריא מספרד הוא זה שיטיס את המטוס מישראל לספרד, הרי מועד תחילת עבודת הטייסים בבוקרו של ה- 1/3/01 בספרד הוא נתון  ידוע, זמן הטיסה המתוכנן מספרד לישראל, הוא נתון ידוע, זמני העבודה והמנוחה הנדרשים של הטייסים אף הם נתון קבוע, והעיכובים היחידים בלוח הזמנים התרחשו כאשר המטוס נמצא על אדמת ספרד, ובטרם עזב המטוס את ספרד. על כורחך נהיר כי "עוד קודם להמראת המטוס מן העיר ברצלונה, ידעה הנתבעת 1 כי הטייסים היושבים במטוס אינם מסוגלים לבצע את הטיסה חזרה היות וגם אם יטוס המטוס לישראל בזמן שתוכנן לו יעברו הטייסים את מכסת שעות העבודה" (סעיף 6.13 לסיכום טענותיו).

 

14.        עד הנה הינחנו כי אכן קיימת בעיה של זמני עבודה ומנוחה נדרשים של הטייסים. ואולם, כך מציין ב"כ התובעים וטענתו אינה זוכה לכל התייחסות מסייגת ומכחישה מצד הנתבעות, לא הוצגו בפני ביהמ"ש, לא תקנון י.א.ט.א., המבאר, נורמטיבית, את שעות המנוחה הנדרשות, ולא רישומים באשר לצוות המטוס, מהם יכול היה ביהמ"ש ללמוד האם בכלל התעוררה בעיה כאמור, ולעמוד על היקפה ומימדיה.

 

נתון זה הולך ומתעצם לנוכח התנהלותה של איבריה במהלך אותו יום המראה אומלל. לכאורה גלוי וידוע לאיבריה, אם אכן יש צורך בהקפדה על זמני מנוחה, כי המטוס לא יוכל להמריא מנתב"ג, בשעה כלשהי ביום 1/3/01, וחובה לדחות את שעת הטיסה  ליום המחרת ה- 2/3/01. הכיצד, בתחילה, יכולה הייתה איבריה לדחות, ולחזור ולדחות את שעות הטיסה ביום ה- 1/3/01? התהייה האמורה, כשהיא מצטרפת לאי הגשת הראיות האמורות והוראות י.א.ט.א., מעוררות חשד כבד כי תירוץ שעות המנוחה של צוות המטוס הוא חסר שחר ונעשה לאחר מעשה.

 

ואכן, שתיקתה המוחלטת של איבריה באשר לכל מהלכיה ושיקוליה ביום 1/3/01, היא יותר מתמוהה. שהרי, לכאורה, מתבקש היה שאיבריה תמסור עדות מפורטת ונוקדנית, באשר לכל השעות של אחה"צ וערבו של אותו יום, מהם יכול הייתי, אולי, להסיק אלו מאמצים עשתה איבריה על מנת לגרום לכך שהטיסה כן תצא, מוקדם ככל שניתן, עוד באותו יום, 1/3/01. סביר להניח כי הייתי שוקל באהדה מאמצים אלו, גם אם לא היו עולים יפה. ואולם לשם כך נדרשת תשתית עובדתית ברורה ומפורטת. תשתית עובדתית זו, ובנסיבות חשודות, לא נפרסת לנגד עיניי. טענת ב"כ הנתבעות כי הסכמת ב"כ התובעים לוותר על חקירת המצהירים אמורה לשקול לחובתו לנוכח נסיבות אלו, היא חסרת שחר. ב"כ התובעים נהג בתבונה כאשר ויתר על חקירתה של לוי, שעדותה לא תרמה מאומה לעניין מהלכיה של איבריה, באותו יום. אכן, הוא לא אמור היה על דרך חקירה נגדית להשלים את החלל העובדתי שהותירה איבריה, מרצונה ובטובתה.

 

15.        לוי אינה מוסרת כל מידע על השעה המדוייקת בה הסתבר למשרד איבריה בנתב"ג, על אודות האיחור הצפוי. ואולם לנוכח העובדה כי השינוי הראשון נעשה בלוחות המודעות האלקטרוניים ובצגים המיועדים לכך בשדה התעופה, לאחר שהתובעים כבר החלו להתקבץ בשדה התעופה, אין לי אלא להניח כי המידע האמור נמסר למשרד איבריה בנתב"ג באיחור בלתי סביר, וכאשר המטוס כבר המריא מספרד. איבריה, כמוה ככל חברת תעופה, היא חברה בינלאומית. אני מצפה, איפוא, כי המידע שהיה גלוי וידוע לנציגיה בספרד, אמור היה להיות מועבר ומעובד לגורמיה בנתב"ג, בזמן-אמת, דהיינו מיד. ממכלול טיעוני איבריה נלמד, לכאורה, כי המשרד הישראלי עשה כל אשר לאל ידו משעה שהסתבר לו העיכוב. ברי שהנתון האמור אינו מעלה ואינו מוריד. השאלה המכרעת היא, האם איבריה בספרד נקטה בצעדים הנדרשים, ובין היתר עידכנה בזמן-אמת את משרד איבריה הישראלי. לנוכח שתיקתה של איבריה אין לי אלא להסיק רשלנות מוחלטת של שני המשרדים.

 

16.        לנוכח הנתונים שנפרסו אמורה הייתה איבריה, בין השאר, לגרום לכך שטייסי המטוס יוחלפו עוד בספרד בצוות כשיר לכך שיהיה ערוך להטיס את המטוס חזרה לספרד, תוך זמן סביר. בוודאי שאם אלו הם פני הדברים, אמור היה משרד איבריה בספרד, למצער, למסור הודעות בזמן לאיבריה בנתב"ג, עוד בשעות לפני הצהריים. או-אז יכול שחלק מן הנוסעים לא היה צריך לטרוח ולהגיע לנתב"ג. מכל מקום, לא הייתה כל סיבה לא למסור לנוסעים, על אתר, על דחיית מועד הטיסה למחרת היום ולא להשאיר אותם בשעות של מתח ואי ודאות, וכאמור לא זכיתי לקבל כל הסבר אלו פעולות נקטה איבריה, בשעות אלו של מתח מיותר ותחושת תסכול שהוסבה לתובעים.

 

17.        הנתבעות טוענות, בין השאר, כי התובעים לא עשו להקטנת נזקיהם, בכך שאיש מהם לא ביקש לעבור לטיסה חילופית, וממילא יש בכך גילוי דעת והסכמה לדחיית הטיסה, כפי שנעשתה ע"י נציגי איבריה במקום. הטענה האמורה היא חסרת שחר, שלא לומר מקוממת. התובעים שילמו במיטב כספם, על מנת לעלות על הטיסה המתוכננת של איבריה לברצלונה. הם בוודאי לא אמורים היו לטרוח ולהתחקות אחר טיסות חילופיות. מן הסתם מרביתם לא מיומנים בכך בעוד איבריה היא זו שאמורה להיות מיומנת בכגון דא. אכן, מצפה הייתי שבתצהיר איבריה (שלא נמסר, כאמור), אקבל מידע מפורט על אודות ניסיונות יזומים של איבריה להעביר את התובעים לטיסות חילופיות. לא זו בלבד שאיני סבור שהתובעים לא הפרו את חובת הקטנת הנזק, לא קיבלתי כל גרסה מה עשתה איבריה על מנת להקטין נזק זה.

 

18.        בין איבריה ואל-על, כאמור, קיים הסכם שיתוף פעולה, הוא הסכם ה"קוד שרינג", שב"כ הנתבעות קושרים לו כתרים. מצינו כי בהתאם לסעיף 11 להסכם זה, קיימת אפשרות כי איבריה תדווח לאל-על על התקלה, שמא תקבל ממנה עזרה, שאז Operating Party or its nominated  agent "with assistance of the other party if available make necessary arrangement to transport the traffic to ."destination

 

            ב"כ התובעים מציין, ובצדק, כי לא הובאה כל ראיה על ניסיון של פנייה לעזרה של איבריה לאל-על, כאשר יש לקחת בחשבון שהאירועים מתרחשים בנתב"ג, הוא נמל הבית של אל-על, ושמא אל-על יכולה להושיט עזרה וסיוע. על כך נענה ב"כ התובעים בקיתונות של לעג ע"י ב"כ אל-על, ואולם כל אלו אינם יכולים להאפיל על קיומו של סעיף 11 להסכם ועל הצורך של הנתבעות ליתן הסברן מה משמעות נודעת, לשיטתן-שלהן, לסעיף זה, אם לא כדי להושיט עזרה, או למצער לנסות להושיט עזרה, ככל שניתן. אין בדעתי לשעות להסברי אל-על, הנשמעים רק בסיכומיה, כי גם אילו הייתה מתבקשת עזרה כאמור, היא לא הייתה מעלה או מורידה. אם אכן הייתה מתבקשת עזרה, ובאורח סביר היא לא הייתה נענית, יכול שמאזן שיקוליי לעניין החבות היה משתנה. נהיר כי משעה שבזמן-אמת לא נתבקשה העזרה, לא ניתן להפליג להשערות ספקולטיביות, כי עזרה כאמור לא הייתה מוגשת. החובה הסטטוטורית בסעיף 20(1) לאמנה מחייבת להראות נקיטה פוזיטיבית "בכל האמצעים הדרושים", פשיטא אף בניסיונות כנים שנעשו, ובעיקר בין חברות תעופה שהתקשרו בהסכם-על לשיתוף פעולה.

 

            וכך, מצינו בפסק דינה של כב' השופטת פלינר, ב-ת.ק.(תל אביב) 10206/03 יוסף כהן נ' איבריה, כי איבריה שם "נקטה בכל האמצעים הסבירים על מנת לצמצם את הנזק וניסתה לאתר טיסה חילופית". ממשיכה כב' השופטת ומבארת שאיבריה "ניסתה להעלות את התובע לטיסת אל-על אולם הדבר לא צלח בידה". את אשר ניסתה איבריה לעשות שם, היא אמורה הייתה לנסות לעשות אף כאן.

 

19.        כאמור, בשעה מאוחרת בלילה, הועברו מרביתם המכרעת של התובעים למלון יוקרתי בתל-אביב, ללינת לילה עד לשעת הטיסה הנדחית. אף בכך מבקשת איבריה  לקשור כתרים לעצמה, מעל הצורך. איבריה לא עשתה כל טובה, אלא מלאה חובה אלמנטרית מתבקשת בנסיבות. כאשר דנות הנתבעות בגובה נזקם של התובעים, הן טוענות לא אחת כי לתובעים לא נגרם כל נזק, שהרי במקום ללון במלון בברצלונה, הם לנו במלון יוקרתי בתל-אביב. הטענה האמורה היא גם חסרת-שחר, אף סרת-טעם. אילו התובעים ביקשו ללון במלון יוקרתי בתל-אביב, פשיטא היו עושים זאת בדרך מתוכננת וככל שהדבר היה עולה על דעתם ורצונם. ואולם התובעים ביקשו להגיע לברצלונה, ולא לתל-אביב, וללון שם ולא כאן. לשם כך הם שילמו טבין וטקילין לחברת תעופה, שכשלה ולא הביאה אותם ליעדם במועד המתוכנן. אכן, המעט ההכרחי שאמורה הייתה איבריה לעשות, הוא לא להניח לתובעים לשהות שהיית לילה בנתב"ג, אלא להלינם במלון ראוי ומכובד.

 

20.        הנתבעות חוזרות וטוענות כי חיובן בדין יגרום ל"הענשתן" אך משום שביטחון הנוסעים עמד בראש מעייניהן, ומשום כך לא הוטסו התובעים במועד ע"י טייסים שאינם כשירים לכך מבחינת שעות מנוחה. אף בכך מתפרצות הנתבעות לדלת פתוחה. אין לי ספק שביטחון הנוסעים הוא בראש מעייניהן של הנתבעות ודחיית הטיסה הייתה אך משום כך. ואולם איבריה, ברשלנותה כאמור, יצרה את הסיטואציה שהובילה להחלטת הדחייה האמורה. מכל מקום, ולנוכח העדר תשתית עובדתית לסתור מטעמה, אין לי אלא להגיע למסקנה המתחייבת האמורה.

 

21.        סעיף 20 לאמנה קובע כי המוביל יהיה פטור "אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא הייתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם". מכאן, ראש לכל, נטל ההוכחה מוטל על איבריה. דומה שאיבריה, כמעט לא החלה במלאכה. משעה שאין בפניי, ולו בדל-תשתית על אודות מהלכי איבריה בנתב"ג, אין בפניי כל מידע על "האמצעים הדרושים", ובוודאי אין לי מידע על "כל האמצעים הדרושים". אף אין מענה, עקב כך, לאפשרות שמא "לא הייתה (בידי איבריה - ש.ל.) כל אפשרות לנקוט בהם".

 

22.        משאלו הם פני הדברים, מבקשות הנתבעות למצוא רווח והצלה בסעיף הפטור שבכרטיס הטיסה. ואולם, טקסטואלית, התנאי האמור מורה כי "המוביל מתחייב לעשות מיטב מאמצים להוביל את הנוסע ואת הכבודה בזמן מתקבל על הדעת...". כבר הראיתי כי לא הוצגו בפניי כל נתונים אודות כך שאיבריה עשתה "מיטב המאמצים". זאת ועוד: אין לי ספק כי יש לקרוא תנאי מגביל זה שבכרטיס הטיסה, בכפוף להוראות החוק, האמנה ופרוטוקול האג. הרציונל בסעיף האמור נועד למנוע תביעות-סרק נגד חברות תעופה, כאשר מדובר באיחורים זניחים וסבירים. בנדוננו מדובר באיחור משמעותי של 17 שעות. זה איננו, לטעמי, "זמן מתקבל על הדעת". התנאי המגביל, כאמור, אינו יכול לעקוף את האחריות המוחלטת לאיחור, כקבוע בסעיף 19 לאמנה, כל עוד המוביל לא פרק את הנטל, כנדרש בסעיף 20(1) לאמנה זו.

 

23.        לפיכך, נושאת איבריה בחבות לפצות את התובעים בגין הנזקים שנגרמו להם בגין האיחור בטיסה.

 

לחבותה של אל-על

24.        כאמור, מיעוט התובעים אוחזים בכרטיסי טיסה של אל-על, הגם שבהתאם להסכם ה"קוד שרינג", הם הוטסו ע"י איבריה. לטעמו של ב"כ התובעים נושאת אל-על באחריות לפיצוי תובעים אלו, ביחד ולחוד עם איבריה. ב"כ אל-על חולק על כך.

 

25.        ב"כ התובעים סומך טיעונו על הצטרפותה של ישראל ל"אמנה מוספת לאמנת ורשה לשם איחוד כללים מסויימים בדבר תובלה אווירית בין-לאומית המבוצעת בידי אדם שאיננו מוביל לפי חוזה שנחתמה בגואדלהרה ביום 18/9/61", הידועה בשם "אמנת גואדלהרה". סעיף 1 לאמנה מבחין בין "מוביל לפי חוזה" שהוא "אדם שהוא צד לחוזה הובלה המוסדר באמנת ורשה והערוך עם נוסע או עם שוגר..." לבין "מוביל בפועל" שהוא "אדם, למעט המוביל לפי חוזה, שמכוח הרשאה שניתנה ע"י המוביל לפי חוזה מבצע את ההובלה, כולה או מקצתה...". ברי, בנדוננו, כי אל-על היא בבחינת "מוביל לפי חוזה" וכי איבריה היא בבחינת "מוביל בפועל".

 

            סעיף 2 לאמנה הנ"ל קובע כי בתובלה אווירית "יהיו המוביל לפי חוזה והמוביל בפועל כפופים יחדיו לכללי אמנת ורשה, הראשון לגבי כלל ההובלה הנדונה בחוזה, והאחרון – לגבי ההובלה שביצע בלבד..." וחותם סעיף 7 וקובע כי "לגבי הובלה המבוצעת בידי מוביל בפועל, כל תובענה לדמי נזק, ניתן להגישה, לבחירת התובע, נגד אותו מוביל או נגד המוביל לפי חוזה, או נגד שניהם, בצוותא או בנפרד".

 

            הנה כי כן, חבותן של איבריה ושל אל-על הן ביחד ולחוד, מכוח אמנת גואדלהרה.

 

26.        ב"כ אל-על אינו מתמודד עם הטיעון האמור ומפנה לדיני השליחות הכלליים. וכך, בהתאם לתנאי החוזה שבכרטיס הטיסה הותנה כי "מוביל אווירי המוציא כרטיס לתובלה על הקווים של מוביל אווירי אחר, עושה כן בתור שלוחו של אותו  מוביל אווירי". אשר על כן, ובהסתמך על ספרו של פרופ' ברק על "חוק השליחות, תשכ"ה-1965", מסיק ב"כ אל-על כי "שלוח הפועל בהרשאה, פעולתו מחייבת ומזכה את השולח. השלוח אינו אחראי כלפי הצד השלישי" (שם, עמ' 281).

 

27.        ברי, איפוא, כי ב"כ אל-על אינו מתמודד עם הוראות אמנת גואדלהרה שהיא בבחינת "דין מיוחד", שכוחו עולה על דיני השליחות שהם בבחינת "דין כללי". בטיעונו הוא אף לא מנסה לבאר על שום מה אין תחולה לאמנת גואדלהרה. בדעתי, איפוא, להעדיף את טיעון ב"כ התובעים ולקבוע את חבותה של אל-על, ביחד ולחוד עם איבריה, ככל שעסקינן בתובעים שאוחזים בכרטיסי הטיסה של אל-על.

 

נזקי התובעים – שיקולי-על

28.        בגדר תביעתם תובעים התובעים פיצויים ממוניים ופיצויים שאינם ממוניים. אקדים ואציין כי ככל שעסקינן בפיצויים ממוניים מרביתם המכרעת של התובעים כושלים באי המצאת ראיות, ואף אינם מתמודדים עם נתון זה בגדר סיכומי התשובה שלהם. וכך, מרבית התובעים טוענים להפסד השתכרות בגין היום בעיכוב הטיסה מבלי שמי מהם ממציא לי בדל-ראיה על אודות עבודתו, גובה שכרו ואישור על הפסד בפועל. חלק ניכר מן התובעים טוענים להפסד של יום שהייה במלון בחו"ל, הפסד של רכב שכור וכל כיוצא באלה. ברי כי אף פריטים אלו טעונים ראיה בכתב. לא אדקדק עם התובעים, כמשאלת ב"כ הנתבעות, ולא אדרוש אף ראיה שהם הפסידו בפועל נזקים אלו של שירותי קרקע בחו"ל. ואולם נהיר לי כי לנוכח העובדה שמרבית התובעים אינם ממציאים כל ראיה בכתב לעניין זה, סביר להניח כי ספקי השירותים האמורים בחו"ל, מן הסתם לאחר שקיבלו הודעה טלפונית מקדימה מן התובעים, ויתרו על גביית התשלומים האמורים.

 

29.        לעניין קריטריונים לשומת הפיצויים, מבקשות הנתבעות לתמוך טיעונן בתקנות שירותי תעופה (רישום יתר), התשמ"ה-1985 (להלן- "תקנות רישום יתר"). תקנות אלו מסדירות את הפיצוי לו זכאי נוסע שמאבד טיסתו כליל כתוצאה מ"רישום יתר" ("Over Booking"). בהתאם לתקנה 9 לתקנות רישום יתר הפיצוי לנוסע כאמור נע בין 50 דולר ל-200 דולר. בנדוננו התובעים לא איבדו טיסתם כליל, אלא טיסתם יצאה באיחור. הנה כי כן, הפיצוי הראוי לתובעים אמור להיות נמוך מן הפיצוי שהיה מגיע להם לפי תקנות רישום יתר.

 

            טיעון זה משתלב בטיעון הכללי שעלותו של כרטיס טיסה נעה, לערך, בין 400 ל- 600 דולר. משום כך לא יעלה על הדעת לפצות את התובעים בסכומים המתקרבים לשווי כרטיס טיסה ואף עולים עליו. פסיקה כאמור סופה שתביא להעלאת מחירי כרטיסי הטיסה ולפגיעה בציבור כולו.  

 

30.        הנני דוחה טענה זו של הנתבעות על שני ראשיה.

 

            ככל שעסקינן בתקנות רישום יתר, עסקינן בסיטואציה ייחודית, שמן הסתם אף היא פועל יוצא של אמנות בינלאומיות, ועל פיהן הפיצוי האמור ניתן לנוסעיה, על אתר, כנגד חתימה על כתב שחרור, בנמל התעופה. למותר לציין כי בהתאם לתקנה 4 לתקנות רישום יתר, רשאי הנוסע "לדחות את הפיצוי לפי התקנות ולתבוע מן המפעיל את נזקיו לפי כל דין אחר". משום כך לא ניתן ללמוד אנלוגיה מתקנות רישום יתר לעניין שומת הפיצויים.

 

            עקרונות הפיצוי החוזיים אינם יוצרים כל זיקה הכרחית בין שווי השירות לבין שווי הפיצוי בגין הפרת השירות. אכן, מקובלת עליי טענת ב"כ התובעים, בתשובתו לסיכומי הנתבעות, כי "אין האמנה מכתיבה היגיון כלשהו באשר ליחס שבין מחיר הכרטיס לגובה הפיצוי וכל קשר בין השניים הוא חסר היגיון. אף נזקיה של טיסה זולה להפליא יכולים להיות עצומים להחריד ולהיפך" (סעיף 21). אכן, נכון הדבר. כשם שאין מקום, בהכרח, להגדיל את הפיצוי מקום שמדובר בכרטיס טיסה יקר, או בשירות יקר, כך אין מקום, בהכרח, להקטין את הפיצוי מקום שמדובר בכרטיס טיסה זול, או בשירות זול. אכן המזיק נוטל סיכון שבגין שירות זול ישלם פיצוי יקר כשם שהוא אוחז בסיכוי שבגין שירות יקר יחוייב בפיצוי זול. הכל תלוי בנסיבותיו של כל מקרה.

 

31.        לנוכח העובדה, כפי שיפורט, שמרביתם המכרעת של התובעים לא יזכו בכל פיצוי בגין נזקים ממוניים, נותרת לפנים שאלת הפיצוי הלא ממוני. הנתבעות טוענות כי עפ"י דיני התעופה לא זכאים התובעים אלא לפיצוי ממוני. משעה שזה לא הוכח, ומשעה שמכוח דיני התעופה לא זכאים התובעים לפיצוי לא ממוני, דין התביעה להידחות.

 

            אף טענה זו נדחית על ידי מכל וכל. על הנתבעות לפצות את התובעים בגין כל "נזק שנגרם מחמת איחור בתובלה אווירית" (סעיף 19 לאמנה). מקום שמדובר ב"נזק", ומקום שההגדרה לא מגבילה "נזק" זה, פשיטא שהוא בגין נזקים ממוניים ושאינם ממוניים. כך אף נוהגת הפרקטיקה בפסיקת בתי המשפט. וכך, ב-ת.א (י-ם) 11590/02 דובר הלה נ' אל-על נתיבי אוויר לישראל (תקדין-שלום 2003(1), 614)  פסק כב' השופט מוסק לתובעת שם בגין ישיבה על כסא ספוג בשתן במחלקת עסקים בטיסה שנמשכה 9 שעות, רק בגין עוגמת נפש, פיצויים בסך 8,000 ₪. וכך, ב-ת.א. (י-ם) 8664/01 סטיבן ברמן ואח' נ' מאלב - קווי תעופה הונגריים (תקדין-שלום 2002(2), 1516), פסק כב' השופט מינץ פיצויים בסך 5,000 ₪, אף בגין נזק לא ממוני, כלשונו, עקב "יחס משפיל שקיבלו מפקידי הנתבעת".

 

            אוסיף ואציין כי ככל שעסקינן בנזקי תובעים כאמור, דומה שהנזק "הקלאסי" הוא בגין עוגמת נפש. אף בנדוננו כך. דומה שמול כשלונם של התובעים להוכיח נזקי ממון, שיכול שלא התרחשו כל עיקר, כל אחד מהם, וסיפורו עמו, שיכנע-גם-שיכנע, בעוגמת-הנפש הלא מבוטלת שהוסבה לו, אם ברב אם במעט.

 

32.        שומת הפיצויים אמורה להיות אינדיבידואלית. עוגמת הנפש שהוסבה לחלק מן התובעים נובעת מן העיכוב הבלתי מוצדק בטיסה ובהתנהלות הנתבעות שתוארה לעיל. חלק ניכר מעוגמת נפש זו הסתיימה עם נחיתת המטוס בברצלונה ומכל מקום עוגמת הנפש בחו"ל הייתה שולית וזניחה מול עוגמת הנפש שהוסבה בנתב"ג. לחלק מן התובעים הוסבה עוגמת נפש נוספת, בגין "נזקי שרשרת" מתחייבים. לטעמי, נזקים אלו הם בגדר צפייתה הסבירה של חברת התעופה והם ברי-פיצוי ואינם בבחינת נזק מרוחק. אכן, חברת תעופה סבירה אמורה לצפות את הנזקים הסבירים שעלולים להיגרם לנוסע המתאחר באופן בלתי סביר בנחיתתו בחו"ל. סביר שייתקל בקשיים לעניין טיסות המשך, סביר שייגרמו לו נזקים בגין ביטול פגישות עסקיות או מטלות של עבודה, סביר שייגרמו לו נזקים עקב קיצור ושיבוש בתוכנית הבילוי והבידור שהוא מתכנן. על כל אלו זכאי התובע לפיצוי בגין נזק שאיננו ממוני.

 

            כל התובעים, איפוא, זכאים לעוגמת נפש שהנני אומד אותה בסכום של 3,500 ₪, לכל המועט. להלן אבחן את דרישות התובעים שמא מי מהם זכאי לפיצוי העולה על סכום זה.

 

התובעים 1, 6 ו-15

33.        התובעים הללו הם רופאים שהיו בדרכם לכנס מקצועי בברצלונה שתוכנן לשלושה ימים. כתוצאה מן האיחור לכנס הם נעדרו ממושב הפתיחה ומערב הקוקטייל שלו ומחלק מועט מן ההרצאות בכנס. לא זכיתי לקבל את תוכנית הכנס האמורה, אף לא זכיתי לקבל פרטים אודות גובה שכרם של התובעים ואולם אין לי סיבה לפקפק באמינות גרסתם.  שיקלול הנתונים האמורים מוליכני לפסוק לכל אחד מהם פיצוי כדי 4,000 ₪.

 

התובעים 2 ו-3

34.        לא קיבלתי כל נתונים לעניין נזקים שנגרמו לתובעים אלו וברי לי שהם זכאים לפיצוי בגין עוגמת נפש מינימלית בסכום של 3,500 ₪ לכל אחד.

 

התובעים 4 ו-5

35.        סיפורם של התובעים 4 ו-5, לכאורה, נוגע ללב. התובעים 4 ו-5 הם בעל ואשה. הבעל ביקש להפתיע את אשתו ביום הולדתה עם רכב מפואר ונהג שימתין להם בשדה התעופה בברצלונה, ובארוחת ערב במסעדה מפוארת בהמשך. ואולם, כשלעצמי, אין לי ספק כי ככל שעסקינן בתוכנית יומרנית זו, ראוי היה להמציא לי תיעוד המאשר תוכנית יומרנית זו, והאם אכן היא ירדה לטמיון ולא מומשה למחרת היום. אילו נתונים אלו היו מוכחים להנחת דעתי, הייתי פוסק פיצוי נדיב יותר. ואולם, גם אם התוכנית לא ירדה לטמיון, נקל לשער מה עוגמת הנפש שהוסבה כאשר תוכנית מפתיעה הפכה להיות למפח נפש מתסכל.

 

            הנני רואה לפסוק לכל אחד מן התובעים 4 ו-5 פיצוי בסך 5,000 ₪.

 

התובע 7

36.        התובע 7 היה בדרכו לטנג'יר במרוקו לצורך עבודתו כמבקר מערכות למשך שלושה ימים. לטענתו, עקב האיחור, הוא הפסיד יום עבודה שלם מה עוד שבהמשך החל חג הקורבן במרוקו. לא זכיתי לקבל כל תיעוד המוכיח את ההזמנה האמורה ואת שווי העבודה. ואולם לנוכח העובדה שברי לי שהתובע 7, כתוצאה ממחדלי הנתבעות, סבל "נזקי שרשרת", הנני רואה לפסוק לו פיצוי בסך 4,000 ₪.

 

 

התובעות 8 ו- 9

37.        התובעת 8 הייתה בדרכה לפגוש חבר לצורך חופשת סוף שבוע בברצלונה. התובעת 9 הייתה בדרכה לטיול בספרד. כתוצאה מכך התקצרה חופשתן של השתיים. לנוכח העקרונות שהוצבו מעלה, הנני רואה לפסוק לכל אחת מהן הפיצוי המינימלי בסך 3,500 ₪.

 

            יצוין כי ככל שעסקינן בתובעות אלו, הן זכו בכרטיסי טיסה בגין תוכנית "הנוסע המתמיד" של אל-על. אל-על מבקשת לשקול את הנתון האמור לשם הפחתת הפיצוי וברי כי הטענה חסרת שחר. ברי כי זכייה בכרטיסי טיסה בגין תוכנית "הנוסע המתמיד", היא בבחינת זכייה בכרטיסים חלף תמורה. אכן תמיהני אם אל-על, בגדר תוכנית "הנוסע המתמיד", מבשרת ל"נוסעים מתמידים" צפויים אלו, כי הם יהיו זכאים, בעת הצורך, לרמת פיצוי או לרמת שירות הנמוכים מאלו שרוכשים את הכרטיסים בכסף מזומן... אין צורך להשחית רוב מילים על טענה סרת-טעם זו.

 

התובעת 10

38.        התובעת 10 הייתה בדרכה לפגישת עסקים וביקור בתערוכה מקצועית בספרד. לא זכיתי לקבל כל תיעוד אודות התערוכה המקצועית ופגישת העסקים האמורה והשלכותיה, חרף הטיעון היומרני האמור. הנני רואה לפסוק לתובעת פיצוי בסך 3,500 ₪.

 

התובעים 11 ו-12

39.        התובעים 11 ו-12 היו בדרכם לחופשה בברזיל אשר כללה את חגיגות הקרנבל בעיר ריו-דה-ז'נירו. כתוצאה מן האיחור הם הגיעו ליעדם באיחור ניכר עייפים ורצוצים, והם טוענים כי הם איבדו את האפשרות לחזות במצעד המנצחות בחגיגות הקרנבל, וכן איבדו לילה במלון בריו-דה-ז'נירו. התובעים 11 ו-12 הוכיחו נזקיהם הממוניים להנחת דעתי. שוכנעתי כי הם הפסידו שהייה של לילה אחד במלון ושל מצעד המנצחות בקרנבל. בדעתי לפסוק להם פיצויים ממוניים כדרישתם ולהוסיף על עוגמת הנפש שהוסבה לכל אחד מהם. בגין נזקי הממון האמורים הנני רואה לפסוק לכל אחד מהם מחצית הנזקים הממוניים בסך 1,318 ₪ ובגין עוגמת נפש לכל אחד מהם סכום של 6,000 ₪.

 

 

 

 

התובע 13

40.        התובע 13 היה בדרכו לפגוש את אשתו וילדיו הנמצאים בבואנוס-איירס בארגנטינה לצורך ארגון חזרת המשפחה לישראל. כתוצאה מן האיחור הוא הגיע ליעדו באיחור של 25 שעות. לא זכיתי לקבל תיעוד בגין נזקי הממון הנטענים ואולם הנני רואה לפסוק לתובע זה בגין עוגמת נפש סכום של 5,000 ₪.

 

התובע 14

41.        התובע 14 היה בדרכו לחופשה באי טנריף. כתוצאה מן האיחור בטיסה הוא החמיץ את טיסת הקישור למעלה מ-24 שעות. לטענתו כתוצאה מהתארכות הדרך הוא התמוטט ואושפז בבית חולים. לא שוכנעתי בקשר הסיבתי לעניין האשפוז האמור. שוכנעתי באובדן לילה בבית מלון בסכום של 750 ₪. הנני רואה לפסוק לתובע זה בגין עוגמת נפש סכום נוסף בסך של 5,000 ₪.

 

התובע 16

42.        התובע 16 היה בדרכו לפגוש את חברתו בספרד. הנני רואה לפסוק לו בגין עוגמת נפש סכום של 3,500 ₪.

 

התובעים 17 ו-18

43.        תביעתם של התובעים 17 ו- 18 סולקה עוד טרם הגשת התביעה ומשום כך היא נדחתה, וברי שהם אינם זכאים לכל פיצוי.

 

התובעים 19 ו- 20

44.        התובעים 19 ו- 20 היו בדרכם לחופשה בספרד. לטענתם הם הפסידו לילה במלון בברצלונה ויום מתוכנן ברכב שכור. נזקי הממון בגין אובדן יום שכירות רכב ואובדן לילה בבית מלון הוכחו להנחת דעתי. הנני רואה לפסוק לכל אחד מהם מחצית מנזקים אלו בסך של 278 ₪. בנוסף לכך הנני פוסק לכל אחד מהם פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 3,500 ₪.

 

התובע 21

45.        התובע 21 היה בדרכו לפגישת עסקים וביקור משפחתי. לא קיבלתי כל ראיה לעניין הפסדי ממון שלו. הנני רואה לפסוק לו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 3,500 ₪.

 

התובע 22

46.        התובע 22 הוא איש עסקים שביטל, כטענתו, פגישות עסקים לרוב. לא זכיתי לקבל כל תיעוד מפורט לעניין התיאור היומרני של הפסדיו העסקיים. הנני רואה לפסוק לו בגין עוגמת נפש סכום של 3,500 ₪.

 

התובעים 23-56

47.        התובעים 23-56 הם אנשי מקצוע בתחום הרכב שהיו בדרכם לסיור שאורגן ע"י איגוד המוסכים בישראל. הם הגיעו באיחור לברצלונה ומשום כך, לעניין זה, ראוי לפסוק לכל אחד מהם פיצוי בסך 3,500 ₪. ואולם, ככל שעסקינן בתובעים אלו, נטען כי ביום 5/3/01 הם היו בדרכם מברצלונה לז'נבה בשוויץ בטיסה של איבריה שאמורה הייתה לנחות בשעה 19:25 אך הגיעה ליעדה בשעה 21:00. משעה שהגיעה הטיסה האמורה הסתבר כי רוב מטענם נותר בשדה התעופה בברצלונה והוא הגיע רק בשעה 23:00. כתוצאה מכך בוטלו תוכניותיהם לסיור לילי מתוכנן בז'נבה.

 

            מאלפת העובדה כי ככל שעסקינן באירוע זה לא ראתה איבריה ליתן כל התייחסות. הנני רואה כמקוממת את הטענה שתובעים אלו יכלו לסייר בז'נבה ביום למחרת. טענה זו מקוממת כטענה אודות כך שאין לתובעים מה להתלונן לנוכח העובדה שביום העיכוב הולנו במלון יוקרתי בתל-אביב ולא במלון בחו"ל. מנגד, האיחור האמור נחזה להיות סביר ולא מן הנמנע כי הסבר כלשהו יכול היה להניח דעתי לעניין זה. שיקלול הנתונים האמורים מוליכני לפסוק לכל אחד מתובעים אלו פיצוי בסך 4,000 ₪.

 

התובעים 57 ו-58

48.        התובעים 57 ו- 58 הם בני זוג שהיו בדרכם לספרד לצורך חופשה במלגה. כתוצאה מן האיחור הם איחרו את טיסת הקישור והפסידו יום טיול ברכב שכור. הנזקים הממוניים האמורים הוכחו להנחת דעתי. הנני רואה לפסוק לכל אחד מהם מחצית מסכומים אלו בסך של 550 ₪ וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 4,000 ₪ לכל אחד.

 

הוצאות משפט

49.        אין ספק כי התובעים זכאים לפסיקה הולמת בגין שכר טרחת עו"ד. פסיקה זו אמורה להתקזז בפסיקת הוצאות בגין תביעת הסרק של התובעים 17 ו- 18. כל אלו נלקחו בחשבון בגדר פסיקתי.

 

 

סוף דבר

50.        לפיכך, הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם כדלקמן:

א.         לכל אחד מן התובעים 1 ו-15 סך 4,000 ₪ (8,000 ₪).

ב.         לכל אחד מן התובעים 2, 3, 8, 9 ו- 10 סך 3,500 ₪ (17,500 ₪).

ג.          לכל אחד מן התובעים 4 ו-5 סך 5,000 ₪ (10,000 ₪).

 

51.        לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם כדלקמן:

א.         לכל אחד מן התובעים 6, 7, 23 –56 סך 4,000 ₪ (144,000 ₪).

ב.         לכל אחד מן התובעים 11 ו- 12 סכום של 7,318 ₪ (14,636 ₪).

ג.          לתובע 13 סך 5,000 ₪ (5,000 ₪).

ד.         לתובע 14 סך 5,750 ₪ (5,750 ₪).

ה.         לכל אחד מן התובעים 16, 21 ו-22 סך של 3,500 ₪ (10,500 ₪).

ו.          לכל אחד מן התובעים 19 ו-20 סך של 3,778 ₪ (7,556 ₪)

ז.          לכל אחד מן התובעים 57 ו-58 סך של 4,550 ₪ (9,100 ₪)

 

52.        הסכומים האמורים ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

 

53.        עוד הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, באגרת תביעה היחסית לסכומי הזכייה ובשכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

 

54.        המזכירות תמציא עותק מהחלטתי לב"כ הצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

 

ניתן היום ו' ב אדר א, תשס"ה (15 בפברואר 2005) בהעדר הצדדים.

 

הקלדנית: ליזו לוינשטיין